עיריית ירושלים נ' האחוזה מגורי יוקרה בע"מ

החלטה

1.ביום 17.12.09 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת וזאת בגין חוב ארנונה המתייחס לנכס הנמצא ברח' ירמיהו 27, ירושלים (להלן – הנכס). תקופת החיוב הינה החל מיום 1.10.07 ועד ליום 31.12.07.

2.משלא הגישה הנתבעת כתב הגנה לאחר שבוצעה המצאה של כתב התביעה, ניתן ביום 25.3.10 פסק דין בהתאם לכתב התביעה.

משלא פרעה הנתבעת את חוב פסק הדין, החלה התובעת בנקיטת הליכים לגביית החוב.

3.במחצית הראשונה של חודש ינואר 2012 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין.

הבקשה נתמכה בתצהירו של מר יורם ישראל, שהינו בעל מניות אצל הנתבעת, ובה מועלות הטענות הבאות:

ראשית, משרדי הנתבעת שוכנים במקום הנכס ברח' ירמיהו 27 ירושלים ולא ברח' יפו 216, אליהם נטען כי נשלחו הן ההתראות בטרם הגשת התביעה והן כתב התביעה ולפיכך כתב התביעה לא הומצא כדין, ואף פסק הדין.

שנית, בתקופת החיוב הנתבעת לא החזיקה בנכס אלא צדדי ג'. בתקופה זו וכנראה אף לפני כן ניהלה הנתבעת הליכים משפטיים מול "היכלי השמחה בע"מ", אשר שכרה ממנה את הנכס ואף השכירה חלקים ממנו לצדדי ג' כשוכרי משנה.

שלישית, הנתבעת אכן שכרה בעבר חדר בבניין המצוי ברח' יפו 216, הידוע כבניין "שערי העיר" ובמהלך שנת 2009 היא עברה למשרד אחר באותו הבניין.

רביעית, במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו בין התובעת לבין חב' היכלי השמחה נקבע כממצא עובדתי, כי שוכרי משנה הם אלה המחזיקים בנכס וחרף עובדה זו מצאה לנכון חב' היכלי השמחה להודיע לתובעת כי חוזה השכירות שלה עם הנתבעת בוטל ולפיכך רשמה התובעת את הנתבעת כבעלי הנכס בתקופה הרלבנטית.

4.התובעת מתנגדת לבקשה.

ראשית, טוענת התובעת, כי כתב התביעה הומצא כדין לידי הנתבעת. אף פסק הדין והאזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל הומצאו כדין לכתובתה הרשומה של הנתבעת.

שנית, במסגרת תיק ההוצאה לפועל ננקטו כנגד הנתבעת הליכים שונים ובהם עיקול מקרקעין בו מצוי הנכס.

בעקבות עיקול המקרקעין, פנה אל התובעת עו"ד יצחק דהן, מטעמה של הנתבעת, בניסיון להגיע להסדר לביטול פסק הדין ומכאן שכבר במחצית הראשונה של שנת 2011 היתה הנתבעת מודעת להליכים המשפטיים הננקטים כנגדה.

שלישית, ביום 27.11.11, לאחר שכבר היה ידוע לנתבעת על קיום ההליכים ופסק הדין, הגישה הנתבעת השגה למנהל הארנונה אצל התובעת. השגה זו נדחתה בהחלטה מיום 30.11.11, על החלטה זו לא הוגש ערר.

רביעית, הנתבעת אינה מציינת בבקשתה את המועד המדויק בו גילתה לראשונה על קיום ההליך נגדה. ציון מדויק של מועד זה הינו משמעותי ביותר ויש לו השלכה על גורל הבקשה. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, על נתבעת להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כל בקשה שמוגשת מעבר למועד זה זקוקה להארכת מועד מטעם בית המשפט וזאת לאחר שהעותר מחויב להציג טעם מיוחד על מנת שבית המשפט ייענה לבקשה. הנתבעת לא צירפה כל בקשה להארכת מועד ודי בכך לדחות את הבקשה.

5.לאחר עיון בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית, כתב התביעה הומצא כדין לנתבעת. על פי אישור המסירה, כתב התביעה הונח בפתח משרדה של הנתבעת ברח' יפו 216. המצאה בדרך זו מוסדרת במסגרת תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי המצאת כתבי בי-דין תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד. מהאמור בבקשה עולה כי במועד כלשהו בשנת 2009 שינתה הנתבעת את מיקומה. אף משרדה החדש נמצא באותו בניין, כך שאין ספק כי המען להמצאת מסמכים הינו אותו מען.

יתרה מכך, הנתבעת לא הביאה כל ראיה מתי עזבה את הנכס בבניין "שערי העיר" ברח' יפו 216 וכן לא המציאה כל אסמכתא לביצוע השינוי. משלא פעלה לשינוי מענה כדין, אין לה אלא לשאת במחדלה.

שנית, המצהיר מטעם הנתבעת, בסעיף 9 לתצהירו, טוען כי: "רק לאחרונה נודע לחברה (הנתבעת – א.פ.) כי נפתחו נגדה הליכים בהוצאה לפועל והופעלו עיקולים כנד נכס אחר של החברה ואולם גם בשלב זה לא ידענו על איזה חוב ונכס מדובר".